על גדות הניימן, מעבר ללתי

חודשים ארוכים אני משכימה עם אנשי דרצ'ין, והולכת עמם לישון במחשבותי. פחות מאלפיים יהודים חיו בה סמוך לראשית המאה הקודמת, ונראה כי כמעט כולם היו סנדלרים (ואולי לא היו סנדלרים מוצלחים במיוחד, ולכן היה האחד נדרש לתקן את מלאכתו של האחר).

והנה הפתעה, גם חיימ'קה הקונדס יועד לסנדלרות, ואף הפך לחניך בבית המלאכה של דודו הסנדלר, אלא שלא עשה חיל במלאכה ונתיאשו ממנו.

*  *  *

במבחן המגן בספרות, הוצג לנו שיר. שם המשורר לא צויין. כתבתי מה שכתבתי ובסוף הבחינה נחרת השיר בראשי וידעתי אותו בעל-פה. שנים התנגנו המלים בראשי, מדי פעם נכנסתי לחנויות ספרים וניסיתי למצוא את השיר בספר אקראי על המדף, אך לשווא. וכך המשיך השיר והתנגן:

קסם לי קסמה הלענה
במרירות מיצה חריף הריח.
רק למענה, למענה
נד אני ונע – אדם אורח.   …….

עוד שנים חלפו, ובאחד מירידי "שבוע הספר" בכיכר מלכי ישראל צדו עיניי את הספר "קסם הלענה", של דורית לנדס. הציטוט לעיל הופיע כמוטו של הספר, הפעם עם שם המחבר: חיים לנסקי.

פחות שנים חלפו, עד שהשגתי את "מעבר לנהר הלתי" של חיים לנסקי, ומאז מונח הספר סמוך למיטתי. אך לא זכרתי כי לנסקי בילה את שנות ילדותו אצל סבו בדרצ'ין, עד שקראתי על כך בספר היזכור של העיירה. אוהבי לנסקי ישמחו למצוא שם את תולדות חייו (תמונה 137 ואילך), כפי שהוא כתב אותם – "הייתי תמיד הראש וראשון לכל מעשה קונדסות",  וכפי שכתבו עליו חברי ילדותו. והעיירה שהיתה, ואיננה – כפי שלנסקי ראה אותה ב-1926 – היא דרצ'ין.

*   *   *

פרטיזנית אמיצה, אף היא נכדה לסנדלר דרצ'ינאי, מתוארת בספרו של שלום חולבסקי ז"ל, "על נהרות הניימן והדנייפר". חולבסקי הרבה לכתוב על יהדות בלרוס המערבית, ועל הפרטיזנים בפרט. לסיפורה של הפרטיזנית התוודעתי כאשר התבקשתי לאתר את בני משפחת איינשטיין מסלונים, דרצ'ין והסביבה. יש אומרים שגם אביו של אריק שאיינשטיין, יעקב איינשטיין, הוא נצר למשפחה זו. העיר וולקוביסק שבה גדל נמצאת אמנם באותו אזור. פניתי בזמנו לאריק איינשטיין ז"ל, אך הוא לא ידע על קשר למשפחה בה התעניינתי. הרישומים הגנאלוגים הרלוונטיים לא שרדו, ולא ניתן היה לאשש או להפריך את הקשר.

המחקר אודות אנשי דרצ'ין כלל גם קריאת עשרות המכתבים שכתבו, מי ביידיש רעועה ומי בעברית צחה. לתמונת העיירה הפרוזאית המצטיירת מהמכתבים נוסף רובד לירי משירתו של לנסקי, שקונן על העיירה שהיתה, שנים רבות לפני האחרים. אך דרצ'ין היתה נוף ילדותו של לנסקי, ובחרתי להביא דווקא שיר ילדים של חיימ'קה הקונדס – מנוגד מאד לטרגיות של המשך חייו, ושיריו.

פורסם בעבר ב"משפחתובלוגיה".