איתור בני-דודים בארה"ב

(פורסם לראשונה במשפחתובלוגיה)

הביטו נא בתמונה הבאה: משמאל חוה, בת שמונה. מימינה אחותה פרידה, בת חמש, ואחיה שייע, בן שבע. הם לובשים, מן הסתם, את מיטב בגדיהם לכבוד התצלום. על-פי מבטם, לא היה זה יום מאושר, כמו רוב הימים האחרים בחייהם הקצרים של שייע ופרידה.

התמונה צולמה בויסקיטקי Wiskitki, כפר קטן באזור ורשה, פולין, ב-20 ביולי 1938. אמא אלקה כתבה על גבה מלים ספורות, ושלחה אותה אל סבתא דינה קוק באמריקה.

שנים לפני שחוה נולדה, היגרה דינה עם אחת מבנותיה מליטא לאמריקה. אך את הבת אלקה היא הותירה מאחור, בתקווה לימים טובים יותר שיאפשרו להביא גם אותה. חלפו שנים, אלקה נישאה, וחוה, שייע ופרידה נולדו. גם הבת “האמריקאית” נישאה, ושלושה בנים נולדו לה, אחד מהם בן גילה של חוה.

האם שמחה דינה לראות את תמונת שלושת נכדיה, או שמא נמלאה עצב על העוני הנשקף ממראם – לא נדע. אך הרגליים היחפות לא הותירו ספק: חייהם של אלקה וילדיה קשים. דינה החליטה להביא את הבת הבכורה, חוה, לאמריקה, ואף הספיקה לשלוח חבילת בגדים למסע. אלא שכרטיס הנסיעה והויזה המיוחלת אחרו להגיע. ואז פרצה המלחמה.

* * *

כשישים ושבע שנים חלפו מאז נפרדה חוה מאמה, אחיה ואחותה ולא ראתה אותם עוד, ואף לא את תמונתם. היה זה בגטו ורשה, בערך במאי 1941, וחוה אז כבת אחת עשרה שנים. מהאב הם נפרדו עוד קודם, כאשר נתפס ונשלח למחנה עבודה.

אלקה מתקשה לפרנס את ילדיה בגטו. מנת המרק היומית אינה מספיקה לקיום, ורבים, קטנים כגדולים, מוכרעים על-ידי הרעב. חוה שומעת מילדים אחרים שניתן לברוח מהגטו, ומחליטה אף היא לעשות זאת. היא מראה לאם את בטנה הנפוחה מרעב, ומסבירה לה שאם לא תברח – תמות. אך איך ייפגשו אם יצליחו להנצל? אלקה עונה לה: “הר בהר לא נפגש, אך יער ביער נפגשים. אם נחיה ניפגש".

הפרוטות הבודדות שנתנה לה אמה מספיקות רק לנסיעה קצרה. את יתרת הדרך עושה חוה ברגל, לבדה, לעבר מחוזות היערות והכפרים במרכז פולין. קצרה היריעה מלתאר את סיפור הישרדותה המופלא של חווה, הראוי לספר שלם. אך תודות לאומץ ליבה והתושיה שלה, היא מצליחה להינצל.

* * *

חוה מאמינה שסבתא דינה אינה חיה עוד. אחרת, ודאי היתה מחפשת אותה. למרות שמעולם לא נפגשו, האהבה ביניהן גדולה: דינה היא אישה שחום לבה יוצא למרחקים. אך שלושה בני הדודים ודאי חיים, אי-שם באמריקה. שם אמם אינו ידוע, גם לא שמם ושם משפחתם. איך מחפשים בני-דודים ששמם כלל אינו ידוע באמריקה?

* * *

השנה כבר 2007. נכדיה של חוה בגרו, והם מודעים לאפשרויות החדשות שהאינטרנט מציע. אני מתגייסת לסייע באיתור בני-הדודים. במאגר “אליס איילנד” נמצאת דינה קוק, שהיגרה ב-1916 יחד עם בתה רבקה מווילנה. האם זוהי סבתא דינה, או אולי היתה דינה קוק נוספת שהיגרה עם בתה מווילנה לארה”ב, לפני 1930?

עם הזמן נאספים מסמכים נוספים אודות דינה ורבקה. רבקה נישאה לגרינברג, מוורשה – ממש כמו אלקה. האם זהו צירוף מקרים, או ששתי האחיות נישאו לקרובי משפחה? לרבקה גרינברג שלושה בנים, הצעיר בהם בן גילה של חוה. חלק מהפרטים תואמים את המעט הידוע, אך אחרים סותרים. האינסטינקט אומר שזוהי המשפחה הנכונה, אך הזהירות המקצועית מחייבת הטלת ספק.

השם גרינברג נפוץ מאד, ובארה”ב אלפים רבים הנושאים את שמות ילדיה של רבקה. אני מסננת אותם על-פי הנחות שונות, ושולחת מכתבים לתשעה מהם. אך הסיכויים להצלחה קלושים: תוך כדי ההמתנה לתשובות, אני מתחילה לבחון דרכי המשך למחקר.

חולפים שנים-עשר יום נוספים, ובתיבת הדוא"ל מחכה לי תשובה מאחד הנמענים: אנחנו הנכדים של דינה קוק. ההתרגשות בשיאה, אך עדיין מהולה בספק: בני המשפחה בארה”ב אינם זוכרים את שמות בני-דודיהם, ואינם מוצאים מסמכים או תמונות שיאשרו את הקשר. כך שבמקביל לחילופי המכתבים התכופים, נותרת השאלה האם אמנם מדובר בקרובי משפחה.

חמישה ימים נוספים חולפים, והנה מתקבלת הודעה: בן-הדוד מניו-יורק מצא תמונה, ככל הנראה של חוה, אחיה ואחותה. הכיתוב על גב התמונה הוא ביידיש – והם אינם מבינים את השפה. חולפים עוד יומיים עד שבתו סורקת את התמונה, ומעבירה אותה אלינו.

לא נותר עוד ספק: חוה מזהה את עצמה, את שייע ואת פרידה. ההקדשה ביידיש מאחור, בכתב ידה של אלקה, מציינת את שמות הילדים. לראשונה מאז המלחמה חוה מתחברת אל שורשיה, וזוכה לראות את תמונת אחיה ואחותה, ואת כתב ידה של אמה.