הסיפורים להלן כולם אמת. אך בחלק מהמקרים השמות בדויים, ופרטים נוספים שונו, כדי לשמור על פרטיות המשפחות המעורבות.

איתור יורשים מ"רוסיה"

זהבה נפטרה והותירה אחריה עזבון נכבד, שכלל בניינים רבים בתל אביב. אך צוואה לא היתה, ואף לא ילדים, אחים, או אחיינים. לזהבה היו בני-דודים ידועים בדרום אמריקה ובארה"ב. אחדים מהם סיפרו כי "היו שתי דודות שנשארו ברוסיה". לא ניתן היה לקדם את הליכי חלוקת העזבון בלא לאתר את דודות אלה וצאצאיהן, או לקבוע את גורלם. על הדודות לא היה ידוע דבר, ובפרט לא שמותיהן, מקום מגוריהן או מקום לידתן.

בשלב הראשון של המחקר איתרתי מידע על אודות היורשים הידועים של זהבה ואבותיהם. בדרך זו נמצא מידע על מקור המשפחה – באוקראינה, על שמות ההורים ועוד. אך הרישומים הארכיוניים ממקומות המוצא של המשפחה לא שרדו, ולכן לא ניתן היה לברר בדרכים המקובלות מי היו האחיות שנותרו ברוסיה.

עיון בעיתונות המקומית מאוקראינה משנות העשרים של המאה ה-20 העלה כתבות (מרתקות!) על קרובי משפחה, ומתוכנן ניתן היה להסיק כי מדובר במשפחה של אחת מהאחיות העלומות. תוך זמן קצר אותרה צאצאית המשפחה בישראל, מעולי שנות התשעים. המידע שהיא ובני משפחתה מסרו הוביל לאיתור משפחת האחות האחרת אי שם בערבות רוסיה.

איתור יורשים מפולין

אהרון התגורר במרכז הארץ, היחיד מבני משפחתו שניצלו בשואה. לאחר פטירתו, התבקשתי על ידי מנהל עזבונו לערוך מחקר לאיתור יורשיו. המחקר כלל חיפושים בארכיונים ברחבי פולין, השגת מסמכים מארכיונים ומוסדות בישראל וברחבי העולם, וחיפושים נרחבים באמצעות האינטרנט.

מצאתי כי במרחק של כשבע דקות נסיעה מביתו של אהרון התגורר בן דודו, יוסף – אשר האמין כי אהרון נספה בשואה. בתו אף הפקידה דפי עד ב"יד ושם" עבור אהרון ומשפחתו. המחקר הארכיוני אישר כי הם אמנם היו בני דודים.

במסגרת המחקר אותרה גם בת דודה נוספת, שמשפחתה התגוררה בצרפת לפני המלחמה. בת הדודה, שהיתה כבת שנתיים כאשר פרצה המלחמה, היא הניצולה היחידה מבני משפחתה. בעקבות המחקר התוודעו לראשונה שתי בנות הדוד בישראל.

הוכחת זכאות לירושה: מחקר גנאלוגי בסלובקיה ובפולין

יום אחד חזר סמואל משיעור הכנה לבר מצווה אל ביתו בברטיסלבה (סלובקיה). איש לא היה בבית. שכן סיפר לו שהנאצים לקחו את כל בני משפחתו. כנגד כל הסיכויים, סמואל ניצל במלחמה, אך איש ממשפחתו לא שרד. סמואל היגר לארה"ב והקים שם משפחה חדשה.

בית סבו של סמואל במזרח פולין

קרוב לשבעים שנה לאחר מכן, התבקשתי לאתר את יורשיה של אשה ילידת פולין, שנפטרה בישראל. אחד מקרוביה  סיפר לי כי היה לה אח מצד אביה, אשר עבר בצעירותו להתגורר בסלובקיה. איתרתי את סמואל בארה"ב, ושיערתי כי הוא אחיינה של המורישה. אך לסמואל לא היה כל מידע אם האשה שנםטרה היתה דודתו.

לפיכך ערכתי מחקר לגילוי אבותיו של סמואל, בסלובקיה ובפולין.

המקורות השגרתיים למחקר שורשים (כגון תעודות לידה ונישואין) לא כללו מידע שיכול היה לקבוע את זהות אבותיו של סמואל: הרישומים לא שרדו. אך הצלבת המידע שנאסף מהארכיונים בשתי המדינות הובילה לאיתור מסמכים נוטריוניים, אשר קבעו בוודאות מי היו סבו וסבתו. מסמכים אלה איפשרו לקבוע כי סמואל הינו יורש לפי דין של האשה שנפטרה בישראל.

חוות דעת בעניין מיצוי אמצעים: ליטא ולטביה

ריבה הגיעה לישראל מליטא בראשית שנות הששים של המאה ה-20, ערירית. היא נפטרה כעבור כ-40 שנה, בלא להותיר צוואה. יורשיה מצד אמה היו ידועים, אך הם לא ידעו דבר על הקרובים מצד האב, וביקשו ממני לברר זאת.

חפציה של ריבה נשמרו, וכללו בין היתר מזוודה מתפקעת ממסמכים, בשפות שונות. מהמסמכים עלה בבירור כי אמה של ריבה היתה מליטא, ואילו האב היה מלטביה. שם המשפחה של האב היה מהשכיחים ביותר. המשפחה התגוררה בליטא טרם השואה. לפי עדותה של ריבה עצמה, שנמצאה בין חפציה, כל בני משפחתה הגרעינית נספו בשואה.

הרישומים העיקריים בליטא על אודות המשפחה לא שרדו. נמצא רישום בודד עבור אביה של ריבה, שכלל את שם אביו. אך הרישומים בעיר המוצא בלטביה שרדו, וביניהם נמצאו מספר אנשים ששם אביהם היה כשם סבה של ריבה. ואולם לא נמצא כל רישום המאפשר לייחס את אביה של ריבה לאחת מהמשפחות. חיפושים מקיפים ביותר במקורות רבים לא הניבו ממצאים שניתן היה לייחס למשפחתה של ריבה. פניתי גם לאנשים רבים ששמות משפחתם היה זהה, ומוצאם באותם מקומות. אך איש מהם לא הכיר את ריבה או את הוריה.

בסופו של המחקר חיוויתי דעתי כי המשך החיפוש אינו סביר, וכי לא ניתן לאתר את יורשיה של ריבה מצד אביה. כתוצאה מחוות דעתי, הוצא צו ירושה לטובת היורשים הידועים.

איתור בני דודים בארה"ב

חווה היתה בת תשע בלבד כאשר פרצה מלחמת העולם השניה. בזכות תושיה ואומץ לב נדירים, היא הצליחה לשרוד את השואה, תוך מנוסה מתמדת ביערות פולין הקפואים. כאשר הסתיימה המלחמה, חווה גילתה כי איש מבני משפחתה לא שב, ואיש לא חיפש אחריה.

שבעים שנה אחר כך, היא החליטה לחפש אחר בני דודיה בארה"ב. את שמותיהם היא לא ידעה. כל מה שזכרה הוא את שם סבתה, אשר היגרה לארה"ב בראשית המאה ה-20 – ואותה מעולם לא פגשה. לסיפור המלא >