מזל טוב, ושלא תדעו עוד צער

"אבא מת בדיוק לפני שנה. ביום זה ממש, בחמישה במאי, כשחל יום-הולדתך, אירינה. היה קר מאד, אז ירד שלג. חשבתי כי לא אעמוד בזה, את שכבת מתעלפת, כמתה. אך הנה חלפה שנה, ואנו זוכרות זאת בקלות, את כבר לובשת שמלה לבנה, פניך זורחות.. "

(שלוש אחיות, אנטון צ'כוב – שורות הפתיחה)

במשפחות רבות ישנם תאריכים "מיתולוגיים", סביבם מתרכזים אירועים משפחתיים רבי-משמעות, שמחים ועצובים כאחד. הכתיבה על תאריכים אלה יכולה ללבוש גלימות שונות: החל בדיווח תאריכי יבש, דרך איזכור גישות נוסח העידן החדש, ועד לאופרת סבון סוחטת דמעות במיטבה. הרשימה הנוכחית נוטה יותר לצד התאריכי. את ההרהורים והפרשנויות אתם מוזמנים להשלים בעצמכם.

חלק מהתאריכים החזרתיים בעץ המשפחה לדורותיו הם יציר כפינו: לא מעטים, למשל, בוחרים להנשא ביום הולדתם. מן הסתם, מצב הרוח האופורי משכיח מהם את שיעור הגירושין הגבוה. לימים, חלקם עלול לחגוג את יום ההולדת תחת עננה כבדה. במקרים אחרים, קשה לדעת אם צֶבֶר האירועים בתאריך מסויים הינו צירוף מקרים מפתיע, או שמקורו בסיבה מיסטית עלומה.

כך למשל ארע ל-י': לקראת נישואיו התברר כי אמו ואם הכלה חולקות יום-הולדת משותף. לדאבון הלב, י' התאלמן בצעירותו, ולימים קשר את גורלו עם אשה שניה. למרבה הפלא גם אמה נולדה באותו תאריך בו נולדו שתי האמהות האחרות. על-פי התאריך העברי, יום ההולדת של אם זו הוא גם יום השנה לפטירת האשה. הסתבכתם? אנחנו רק בהתחלה.

מחקר השורשים מקשה על בחינת תאריכי מפתח היסטוריים במשפחה: אבותינו לא הקפידו על רישום מדוייק של תאריכי הלידה של ילדיהם. דודתי נהגה לספר שיום ההולדת שלה ושל אחיותיה חל באותו תאריך. לדבריה, אביה רשם אותן כך כדי לחגוג לכולן יום-הולדת משותף. אך לאחר מותה, כאשר קיבלתי מהארכיון בלודז' את רישומי הלידה המקוריים של שלוש האחיות, גיליתי שמופיעים בהם תאריכי לידה שונים (אם כי כולם אמנם באותו חודש). אני ממשיכה לתהות אם דודתי אמנם לא ידעה מהו התאריך שהופיע ברישום הרשמי. אך בהכירי אותה, יותר סביר בעיני שהיתה זו דוגמה נוספת לנטייתה לייפות את ההיסטוריה המשפחתית.

*   *   *

כאשר התחלתי במחקר השורשים המשפחתי, גיליתי להפתעתי שעוד ב-1957, אבי הפקיד דפי-עד ביד-ושם, להנצחת משפחתו שנספתה בשואה. אך לא פחות מפתיע היה התאריך שהופיע על דפי-העד: יום הולדתו של אבי.

בין השנים 1955-1957 ניהל יד-ושם מבצע ארצי של רישום דפי-עד, בעיקר בערים הגדולות. ככל הידוע, הפוקדים לא הגיעו אל ישובים קטנים. האם בכל זאת הגיע פוקד אל המושב בו התגוררה משפחתי – לגמרי במקרה, ביום הולדתו של אבי? או אולי בחר אבי במודע ביום הולדתו, כדי לשבות מעבודתו ולנסוע אל העיר הגדולה – במיוחד, או בין היתר, כדי למסור את דפי-העד?

בין דפי-העד שמילא אבי נפקד דף עבור דודתי* – אחותו הבכורה, הנערצת, אשר נחשבה בעיניו לנעדרת, עד יומו האחרון. במהלך מחקר השורשים המשפחתי שלי גיליתי מהו יום-הולדתה של האחות. אבי נפטר באותו תאריך בדיוק.

* * *

הפסיכולוגיה מכירה בתופעת "תגובת יום השנה": כאשר עיבוד של חוויה טראומטית או אובדן אינו פתור, ביום השנה לאירוע או בתקופה הסמוכה לו האדם יכול לחוות חרדה, סיוטים, דכאון, כעס וכדומה. אך האם התגובה עלולה להיות חריפה עד כדי מוות ממש?

ככל הנראה כן. כבר הזכרתי בעבר את הפסיכוגנאלוגית פרופ' אן שוצנברגר, שחקרה את סינדרום יום השנה. שוצנברגר כתבה שיום השנה של אירועים משמעותיים, או טרגדיות, מאוחסן לעתים קרובות בזכרון הבלתי מודע – וצף על פני השטח בדורות הבאים. התגובות ליום-השנה חוזרות על עצמן לא רק כצירופי מקרים דרמטיים בתאריכים ובהתנהגות, אלא גם בבעיות בריאות, תאונות דומות, וגילים ותאריכים מדוייקים של פטירה, החוזרים על עצמם דור אחר דור – ללא הסבר סביר.

הפסיכותרפיסטית אן טיצ'וורת' הביאה לכך דוגמא אישית: אמה, סבתה וסבתא-רבתא שלה נפטרו באותו תאריך בדיוק. מנקודת ראות פסיכולוגית, החזרתיות תסתיים כאשר הקונפליקט או הטראומה הבלתי מעובדים ייושבו. הפסיכוגנאלוגים מעודדים את מטופליהם להתמודד עם מורשת טרגית זו שהועברה אליהם מדורות קודמים, להסיר את המשא משכמם ובכך ולשים קץ לשרשרת הגורל המשפחתי.

אך מנקודת ראות גנאלוגית נקיה, התמונה עלולה להיות יותר מורכבת. האם העיסוק בגנאלוגיה מהווה מכשיר נוסף להשמטת המימד הטרגי מהשרשרת, או אולי הוא דוקא מנציח את המשכה של שרשרת טרגדיות זו? על כך אין לי תשובה.

___________________________________________________________
* דודתי היתה תאופילה-טולה לבקוביץ Teofila Tola Lewkowicz, אשר נולדה בלודז', ב-29 באפריל 1912 29/4/1912.

גרסה מוקדמת של רשימה זו פורסמה בבלוג משפחתובלוגיה בשנת 2007.