על גירושין, גרושים וגרושות

היה זה ט"ו באב תרס"ד, יום טוב בישראל. בבסרביה, ניתן לשער, הדי הפרעות שאירעו שנה קודם לכן טרם שככו. אך יש לקוות שעבור מלכה היה חג האהבה יום טוב, שהרי היה זה יום נישואיה. השניים.

מלכה היתה אז גרושה בת 29, וחתנה דוב – בן 21. הרומנטיקנים מוזמנים להפליג בדמיונם: מלכה היפה, הנועזת, התאהבה בבחור הצעיר דוב. לאחר שניצפו מתנים אהבים בחורשה שליד הנהר, הסכים בעלה של מלכה לתת לה גט. הזוג המאושר בחר ביום האהבה ליום נישואיו, ומאז הם חיו באושר… אך התרחישים הסבירים יותר הם אחרים.

בחתונתם לא הייתי, וכוסית של יין לא גמעתי עמם. המזכרת שקיבלתי מחתונתם כוללת את סך הכתובה, ובלשון המקור: "הכתובה ע"ס 24 רובל". במונחי העיירה: כלה בחצי מחיר. תשעים ושניים זוגות נישאו באותה שנה בעיירה, וסכומי הכתובה לא נקבעו בשוק החופשי. בחור שנשא לאישה בתולה (כך במקור), רשם בכתובה 48 רובל, ואילו בחור שנשא לאשה גרושה – 24 רובל. גם לאלמנות ציוו חצי מחיר.

הסטטיסטיקה של הזוגות שנישאו באותה שנה באותה עיירה בבסרביה מאלפת. היא כוללת מידע על 92 זוגות בלבד – מספר טקסי הנישואין שנערכו בעיירה באותה שנה. גם אם המדגם קטן מכדי לקבוע מסקנות מובהקות סטטיסטית, ניתן ללמוד ממנו על דפוסי הנישואין והגירושים בעת ההיא.

בניגוד לאמונות של חלק מבני זמננו על אודות הימים ההם, רק ארבעה גברים נישאו מתחת לגיל עשרים, וגיל הנישואין החציוני של הגברים הנישאים לראשונה היה 25 שנה. אצל הנשים הנישאות לראשונה – הגיל החציוני היה עשרים. יחד עם זאת שישה זוגות נישאו לראשונה כאשר שני בני הזוג היו מעל גיל שלושים – כ-10% מבין הזוגות שנישאו לראשונה.

רישום נישואין לדוגמא, גרושה עם "בחור"

אך הדבר המעניין ביותר העולה מתמונת הנישואין באותה שנה הוא מספר הגרושים והגרושות. מתוך 92 הכלות – 14 היו גרושות, שהן כ-15% מהכלות. קשה לגזור מכך מה היה שיעור הגירושין בעיירה באותה עת, שהרי גרושות רבות לא נישאו כלל. אך ניתן להסיק ששיעור הגירושין היה לפחות בסדר גודל של 15%  – יותר משיעור הגירושין בישראל ב-1970, והרבה יותר משרבים מאיתנו היו משערים ביחס לבני דורם של רבי-סביהם או סבי-סביהם.

מבין החתנים, רק שבעה היו גרושים – כמחצית ממספר הכלות. בניגוד למלכה השובבה, גרושות לא מעטות נאלצו להסתפק בחתנים מבוגרים, אלמנים. ושתיים, נישאו מחדש לגבר ממנו התגרשו. מה קרה, אם כך, ליתר הגברים הגרושים?

המקום הוא כאמור, עיר אחת בבסרביה, לא הרחק מקישינב. הזמן: פחות משנה לאחר הפוגרום הראשון בקישינב, פחות משנה לפני הפוגרום השני. ניתן לשער כי גברים רבים רצו להגר הרחק משם, אך הנשים התקשו להותיר הורים קשישים מאחור, ובחרו להישאר במקומן. יתכן אף כי גורלן שפר עליהן בהשוואה לרבות אחרות, אשר ננטשו על ידי בני זוגן, בלא ששוחררו לפתוח בחיים חדשים.

אך גם במקומות אחרים, ובזמנים מוקדמים יותר, מקרי הגירושים רבים מהמצופה. עשר שנים קודם לכן, בעיר קטנה במחוז לובלין, נישואיה של בת הרב לבן הגביר הסתיימו כעבור כשנה בבן זכר פעוט ומפח נפש גדול. פירורי מידע שהשתמרו עשויים לרמז על הסיבה: בן הגביר הצטייר כפוחז, והנישואים המכובדים לא חוללו בו את השינוי המצופה. אולי חובותיו הלכו ותפחו. לאחר גירושיו הוא מיהר להינשא שוב, לא לפני שכלתו הטריה הלוותה לו אלפי רובל (עם 6% ריבית).

מבין שלוש בנותיו של בן הגביר מנישואיו השניים, אחת נישאה והתגרשה ושוב נישאה והתגרשה, והבושה היתה כה גדולה, עד כדי כך ששנים אחר כך, לאחר שנספתה בשואה עם ילדיה, אפילו דף עד לא הופקד לזיכרה. לפי השמועה, אחותה שישבה לבטח בישראל, לא יכלה להנציח אותה ובתוך כך לכתוב בדף העד "גרושה".  ויש שהעלימו מדפי העד את המידע על אודות הגירושין. צדוק ולאה התגרשו בלובלין ב-1932, אך בדפי העד הם הונצחו כנשואים לכל דבר.

יחזקאל קוטיק שופך בזכרונותיו אור על הגירושין במחצית השניה של המאה ה-19:

"באותה עת היה משכיל נודע, ר' אליעזר הלברשטאם…  הוא תמך בתנועת ההשכלה ולביאליסטוק יצא שם של מרכז השכלה. צעירים קנאים הפסיקו את לימודיהם ורכשו השכלה בעזרתו של הלברשטאם. היתה זו תקופת הגירושין המפורסמת, שבה נתגרשו זוגות רבים בשל ההשכלה. החותנים היו אלה שגירשו את חתניהם, שכן לבנות עצמן לא היתה דעה. האב אמר לבתו שבעלה נהיה לאפיקורוס וחייבים להתגרש ממנו."

ועל פסקה זו מעיר פרופ' דוד אסף, עורך זכרונות יחזקאל קוטיק:

"כפיית גירושין על בני זוג, שאחד מהם נטה להשכלה, מצינו כבר בשנת 1829 אצל אברהם דב גוטלובר, שאולץ לגרש את אישתו לאחר שנתגלו ברשותו ספרי השכלה (גוטלובר, זכרונות ומסעות, א, ירושלים תשל"ו, עמ' 245-243). מדברי קוטיק בהמשך (מיינע זכרונות, ב, פרק ג), עולה כי כוונתו כאן לגל גדול של גירושין, שהתרחשו בביאליסטוק בשלהי שנות השישים, והוציאו לביאליסטוק שם של עיר אפיקורסית ומרכז השכלה".

בהמשך, יחזקאל קוטיק מתאר את מות סבתו, ואת האבל הכבד ששרר אז במשפחה ובעיר מגוריה קאמניץ הליטאית כולה. הסבתא היתה ידועה כמי שהשכינה שלום-בית בין בני זוג, וכפי שכותב קוטיק, אמרו שבזמנה לא היה אף לא מקרה אחד של גירושין בקאמניץ. והוא ממשיך:

"כעת, כשהגירושין מתרבים כפטריות לאחר הגשם, כשהאווירה היא כזו שכל אחד רוצה להרחיב ולקרוע בבת אחת את המקום שבו נוצר חור קטן, במקום לתקנו, כפי שנהגו פעם – עתה, כך אני סבור, נשמעים מעשיה של סבתא קצת תמימים. אבל בכל זאת היה בה כשרון גדול ויכולת רבה להחליק, לתקן ולשקם חיים רעים".

ועל כך מעיר פרופ' אסף:

"קשה לקבל תיאור אידילי זה. במקומות אחרים בתחום המושב, מהם נשתמרה סטטיסטיקה על מספרי נישואין וגירושין, עולה תמונה שונה. כך למשל, בין השנים 1868-1861 היו בברדיצ'ב שבווהלין 1,004 מקרי גירושין לעומת 3,078 נישואין, כלומר יחס של 3:1 (א' צעדערבוים, דיא גיהיימניסע פון בערדיטשוב, ווארשא תר"ל, עמ' 88)".

אך מאידך, על תיאור הגירושין הצצים כפטריות אחר הגשם, פרופ' אסף מוסיף ומעיר:

"גם זה, כנראה, דימוי  ולא עובדה. על פי נתוני מפקד האוכלוסין שנערך בשנת 1897 נמנו בקרב יהודי תחום המושב בסך הכול 12,589 נשים גרושות ו-3,975 גברים גרושים. מספר זה אינו כולל אמנם את הגרושים שהתחתנו בשנית, אך עדיין זהו מספר נמוך ביחס לכלל האוכלוסייה היהודית בתחום המושב באותה עת (כחמישה מיליון). .."

קשה ליישב את הנתונים המופיעים בשתי ההערות לעיל. אם הם נכונים, נראה ששיעור גבוה מאד מהמתגרשים נישא מחדש. אך גם לפי הנתונים לעיל, מספר הגברים הגרושים נמוך למדי בהשוואה למספר הנשים. הסבר אפשרי אחד הוא שהגרושים נישאו מחדש בקלות רבה יותר מהגרושות. אך מהמדגם שהבאתי בראשית דברי מבסרביה עולה כי גם בקרב החתנים והכלות, מספר הנשים הגרושות היה כפול ממספר הגברים הגרושים. עובדה זו תומכת בהשערתי, כי רבים ממקרי הגירושין היו על רקע של הגירת הגברים לארץ חדשה.

לסיום, לא אשה כמוני תעבור בשתיקה על הערתו של קוטיק, כי "לבנות עצמן לא היתה דעה" (בעניין הגירושין מהבעל הנוטה להשכלה). יותר סביר להניח כי במקרים רבים, דעתן לא נחשבה. וחלקן, יש להניח, אף לא העזו להשמיעה. אך היו גם אחרות, נועזות ופורצות דרך. שוב אזכיר את סבתא שלי, אשר ברחה מבית אביה כדי להנשא לאהוב ליבה, חרף התנגדות משפחתה הנכבדת. אך היה לכך מחיר כבד, וכנראה רק בודדות יכלו לשאתו.

פורסם לראשונה במשפחתובלוגיה, לפני כעשר שנים. חזרתי לפוסט הזה בעקבות מחקר על משפחה מבסרביה והשאלה שצפה אם הסבא והסבתא התגרשו.